בדיקת סאונד

בכניסה למוזיאון העיצוב חולון מקבלת את פני המבקרים בימים אלו העבודה ״סאונד של מבנה / מבנה של סאונד״, כחלק מהתערוכה ״סאונד״ שנפתחה במוזיאון בחודש שעבר. העבודה מבוססת על שילוב אלמנטים של סאונד באדריכלות המוזיאון, שבאמצעותם הוא הופך למבנה מנגן ושחקן פעיל בתערוכה – יצירה ייחודית שבה המבקרים הם הנגנים הראשיים. המיצב מנצל את הארכיטקטורה היחודית של המוזיאון והופך אותו לכלי נגינה גדול ממדים המפיק קול: הפקת הסאונד נעשית באמצעות סדרה של התערבויות באזורים שונים במבנה תוך שימוש ברצועות הקורטן החלולות כתיבות תהודה.

סאונד במוזיאון העיצוב חולון. צילום: שי בן אפריים

סאונד במוזיאון העיצוב חולון. צילום: שי בן אפריים

מהו צליל של מבנה, כיצד משפיעה ומושפעת האדריכלות מסאונד, וכיצד נוצרים חלל, מרחב וחוויה יומיומיים, באמצעות צליל – הן רק כמה מהשאלות שאוצרות התערוכה – ענת ספרן ולילך שטיאט – מנסות לענות עליהן. התערוכה מדגימה כיצד סאונד הוא יותר מעוד פסקול שנשמע בשגרת היומיום; הוא רכיב משמעותי ומרכזי שמעוצב ומעצב את התרבות שלנו. כך, אף על פי שעולם העיצוב מזוהה בעיקר עם מרכיבים פיזיים וחזותיים כמו חומר, צבעוניות וטקסטורה, דווקא סאונד – שנתפס בחברה כאלמנט מופשט – הוא אחד מ״חומרי הגלם״ המשמעותיים בארגז הכלים של המעצב, בין אם הוא עוסק בעיצוב של חפץ, בגד, חדר או מבנה.

הקשר בין סאונד לעיצוב נבחן בתערוכה באמצעות כמה הבטים. לדוגמה, במסיבת העיתונאים לקראת פתיחת התערוכה הדגימה מיה דבש, האוצרת הראשית בפועל של המוזיאון, כיצד סאונד מסייע להגדיר ולהתמצא במרחב. דבש סיפרה כיצד בכל פעם שהיא מבקרת בחוף הים היא שמה לב למוזיקה החזקה שמשמיעים בעלי המסעדות שבחוף, בניסיון למשוך את תשומת ליבו של הקהל ולסמן טריטוריה.

הבט זה בא לידי ביטוי במיצב ״להרגיש סאונד״, מיצב מקורי ואינטראקטיבי שיצרו ספרן ושטיאט במיוחד לתערוכה. המיצב מורכב משתי מערכות רמקולים ב־16 ערוצים, האחת הקפית והשנייה מוטמעת בגבעה המרכזית. המבקרים מוזמנים לחוות את הסאונד ואת התצוגה החזותית שלו בישיבה ובשכיבה על הגבעה שתתפוס כמעט את כל חלל הגלריה.

״להרגיש סאונד״. צילום: שי בן אפריים

״להרגיש סאונד״. צילום: שי בן אפריים

״לראות סאונד״. צילום: שי בן אפריים

״לראות סאונד״. צילום: שי בן אפריים

בגלריה העליונה מוצגים תחת הכותרת ״לראות סאונד״ למעלה מ־50 אוביקטים, החל משנות ה־60 של המאה הקודמת. באמצעות חלוקת המוצגים בגלריה לשלוש קטגוריות – אוביקטים נייחים, ניידים ואינטראקטיביים – מומחש שינוי תפיסתי, שמהותו מעבר מעיצוב אוביקט לעיצוב חווית שימוש. בין המוצגים אפשר למצוא את ״אומה״ של קרמין דגנלו ופבלו פרדו, מנורה ניידת שמשולבים בה נורות לד עמומות וסראונד סאונד, כלומר מספר ערוצי צליל באיכות גבוהה המקיפים את המאזין ב־360 מעלות. המנורה מספקת חוויית תאורה וסאונד ייחודית, המשולבת בעיצוב אלגנטי.

״תקליט צף״. צילום: Gramovox

״תקליט צף״. צילום: Gramovox

״תקליט צף״, שנוצר בהשראת טכנולוגיית וינטג׳, הוא נגן תקליטים חדש ומפתיע המיוצר על ידי חברת התקליטים גרמוווקס, במטרה להתריס כנגד מוסכמות ולענות על דרישותיהם של חובבי אודיו מושבעים. זהו נגן תקליטים קלאסי שהוסב מפורמט אופקי לפורמט אנכי. התקליטים מהודקים אל בסיס מעץ אגוז או מייפל באמצעות חגורת סיליקון, המקבעת את מיקומם. ״תליית״ התקליט הופכת את מכשיר ההאזנה למוצר אייקוני. הרמקולים המשולבים בתוך המכשיר הופכים אותו לנייד וקל לנשיאה.

לבסוף, בתערוכה מוצגות גם כמה עבודות של יוצרים מקומיים, ביניהן פרויקט הגמר של שרונה מרלין מהמחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר, ״רם יותר״ (LOUDER). מרלין עיצבה צמד רמקולים המיועד לחרשים ולכבדי שמיעה. כל אחד מהם מספק ביטוי שונה להאזנה – האחד ממחיש מוסיקה באמצעים ויזואליים דרך טקסטורות הנעות על פי תנודות הממברנה, בהתאם למקצב, והשני בנוי כמשטח רצפתי שעליו אפשר לעמוד ולחוש בוויברציות המועברות אל כפות הרגליים.

LOUDER של שרונה מרלין. צילום: תמי דהן

LOUDER של שרונה מרלין. צילום: תמי דהן

מנורת הסאונד של קרמין דגנלו ופבלו פרדו. צילום: Pablo Designs

מנורת הסאונד של קרמין דגנלו ופבלו פרדו. צילום: Pablo Designs

תגובות