חומר טוב

למעלה מ-70 משתתפים מציגים בביאנלה השמינית לקרמיקה, שנפתחה בראשית החודש במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. השנה, הביאנלה מציעה להשתחרר מההבחנה בין קראפט, עיצוב ואמנות, ולהתייחס אל החומר כמרחב מטאפורי. אולם, למרות הדגש האמנותי המכוון, שנבע מהקול הקורא שהוציא אוצר התערוכה – ד״ר ערן ארליך, ראש המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל – היא כוללת מספר רב של עבודות שמציגות השגים מרשימים מבחינה טכנית, ושמתכתבות עם מגמות עכשוויות בעיצוב.

מראה הצבה מתוך התערוכה. צילום: ליאוניד פדרול, מוזיאון ארץ ישראל

מראה הצבה מתוך התערוכה. צילום: ליאוניד פדרול, מוזיאון ארץ ישראל

אביטל אשד אביטל. צילום: ליאוניד פדרול, מוזיאון ארץ ישראל

אביטל אשד אביטל. צילום: ליאוניד פדרול, מוזיאון ארץ ישראל

לדוגמה, הניסיון לחקות את הטבע וליצור אובייקטים מתעתעים: עצי הפורצלן המרהיבים של אביטל אשד אביטל, שהשתמשה בחומר ובפורצלן כדי לייצר תעתיק מדויק של מבניות בוטניות, תוך דיוק יוצא דופן בשליטה בחומר, בצבעוניות ובצורת האלמנטים. ״צריך לשלוט בחומר בצורה פנומנלית כדי להגיע לתוצאות האלו״, אומר ארליך. ״המקום של התבוננות וניתוח צורני מורפולוגי והתאמה שלו לחומר קרמי הוא לא מובן מאליו: אנחנו מוצאים היום פחות ופחות עבודות שמתייחסות באופן כל כך נטורליסטי בפיסול באמנות העכשווית. זו צורת התבוננות כמעט כמו של רושמי הבוטניקה מהמאות ה-18 וה-19, שתיעדו בדקדוק כל אלמנט״.

אורלי אדלביץ׳. צילום: ליאוניד פדרול, מוזיאון ארץ ישראל

אורלי אדלביץ׳. צילום: ליאוניד פדרול, מוזיאון ארץ ישראל

המגמה השנייה שאפשר להבחין בה היא שימוש בטכנולוגיות עכשוויות בצורה מקורית ומפתיעה. לדוגמה, אורלי אדלביץ׳ הדפיסה בהדפסה תלת ממדית בפורצלן צילומים של בני משפחתה מפרס. ״היא יוצרת את הארכיון המשפחתי דרך הפורצלן שמעניק רפרנס תרבותי וחזותי, בהקשר המקומי של פרס, שהייתה נקודת מעבר של שימוש בחומר מסין לעבר המערב. השימוש הלא צפוי בטכנולוגיה מדגיש את השאלה האם הצילום משקף את המציאות, מייצר משהו שנראה כמו המציאות, או מכתיב את התפיסה שלנו שלה לפי פרמטרים טכניים כמו גודל הפריים, הקונטרסט וכן הלאה. אדלביץ׳ משתמשת בפורצלן כחומר מתעד, אבל התכונות של ההדפסה התלת ממדית הופכים לחלק מהדימוי עצמו ומשנים את התפיסה שלנו לגביו״.

לנה דובינסקי. צילום: ליאוניד פדרול, מוזיאון ארץ ישראל

לנה דובינסקי. צילום: ליאוניד פדרול, מוזיאון ארץ ישראל

עבודתה של אדלביץ׳ עוסקת גם בשאלות של מקומיות, בדומה לעבודתה של לנה דובינסקי – מד זניט, מימיה וקופסה שחורה – שעוסקת בחומר הקרמי כנושא תרבותי, ובאופן שבו החומר מייצר משמעות נוספת לביטוי האמנותי. ״דובינסקי לקחה אלמנטים שקשורים לטכנולוגיה של מסעות, וייצרה אותם באמצעים קרמיים בטכניקות, בדיוק וברמה הדומים לתהליך הייצור של אלמנטים מכניים בתעשיית החלל או הרכב. היא מגיעה לדיוק פנומנלי ויכולות חומריות מדהימות, אבל לא לשם הפונקציונליות בלבד אלא כדי לדבר על מעבר הטכנולוגיה מסין לעולם כולו בתעשיית הפורצלן״.

בסופו של דבר, אומר ארליך, אחד האתגרים המשמעותיים שעמדו בפני המשתתפים בביאנלה היה ״לשמור על יצירתיות למרות המגבלות של החומר, מבלי לתת לטכנולוגיה להכתיב את המראה הסופי ומבלי למחוק את הרובד ההיסטורי של החומר. הממד של עמלנות ושקדנות שנוכח בתערוכה, מהווה דיבור אלטרנטיבי על הערך של עבודה והתמסרות, מול תהליכים עכשווים שמקדשים את המהירות והיעילות. זו הצעה לאלטרנטיבה, להתחשבות בתכונות של החומר. יש פה עמדה של צניעות״.

מראה הצבה מתוך התערוכה. צילום: ליאוניד פדרול, מוזיאון ארץ ישראל

מראה הצבה מתוך התערוכה. צילום: ליאוניד פדרול, מוזיאון ארץ ישראל

מראה הצבה מתוך התערוכה. צילום: ליאוניד פדרול, מוזיאון ארץ ישראל

מראה הצבה מתוך התערוכה. צילום: ליאוניד פדרול, מוזיאון ארץ ישראל

 

תגובות