״החומר הוא המסר״

״אנחנו מפעילים היום הכל במגע ידיים, אבל בקרוב הכל יופעל בקול, ואני חוששת שהידיים שלנו יפלו כי לא נשתמש בהן״. במילים אלו פתחה חזאית הטרנדים הבינלאומית לי אדלקורט את דבריה במהלך ביקורה בישראל בקיץ האחרון. אולם, למרות שלא סביר שהידיים שלנו יפלו בעתיד הנראה לעין, החשש של אדלקורט נובע לא רק מהמעבר לפקודות קוליות, אלא מכך שהעידן הדיגיטלי מאפשר היום למעצבים להתחקות אחר תהליכים שהיה אפשר לבצע בעבר רק בעזרת הידיים, ואדלקורט חוששת שכבר לא יהיה בהן צורך.

Olivier Van Herpet, מתוך התערוכה Dream Out Loud. צילום: יובל סער

Olivier Van Herpet, מתוך התערוכה Dream Out Loud. צילום: יובל סער

Adaptive Manufacturing by Sander Wassink. צילום: Ronald Smits

Adaptive Manufacturing by Sander Wassink. צילום: Ronald Smits

״מעצבים צעירים רבים חוזרים לתהליכי ייצור של פעם אבל הם הופכים את המכונות ל׳שלהם׳, תוך מתן פרשנות עכשווית לרוח הזמן״, היא אומרת. ״במקום לראות במכונה אויב הם רותמים אותה לטובת התהליך היצירתי שלהם, משנים אותה, עושים לה האקינג והופכים אותם למה שהם רוצים. המכונה, במקרה הזה, משלימה את עבודת היד, לא סותרת אותה: היא עוקבת בעזרת המעצבים אחר צורות אנושיות, כולל הפגמים וחוסר השלמות שהופכים את התוצאה הסופית ליפה ומיוחדת. מעצבים החלו להשתמש במדפסות תלת ממד כדי לקבל דווקא את המראה האותנטי באמצעות התערבות האדם, ומעניקים תשומת לב מיוחד לגימורים, בהחלטה מודעת להשאיר את הפגמים כדי שהתוצאה הסופית תהיה אנושית ומזמינה יותר״.

לפי אדלקורט, הדבר חשוב במיוחד בעולם הווירטואלי שנכנס לכל הבט בחיים שלנו: ״אנחנו נמצאים כל הזמן מול מסכים, אבל ככל שאנחנו רואים יותר מסכים, יש יותר מגע. אנשים אוהבים לגעת בדברים, ולכן נראה יותר דגש על מרקמים וטקסטורות, אפילו בנוזל שטיפת הכלים שלנו. זה גם אחד האתגרים של מעצבים כיום: איך להכניס יותר טקסטורות לתוצר העיצובי. במונחים פסיכולוגיים או פילוסופיים, המרקמים נותנים לחומר סטטוס מיוחד: לחומר יש את הכוח, את ההילה, את הגורל שלו״.

Yup Wall by HAY. צילום: יח״צ

Yup Wall by HAY. צילום: יח״צ

Tafla by Zieta Prozessdesign. צילום: יח״צ

Tala Mirrors by Zieta Prozessdesign. צילום: יח״צ

״גם אם במבט ראשון אי אפשר לזהות את ההבדל, לתחושה של החומר יש חשיבות, וזו גם הסיבה שנמשיך לראות שילוב של אמנות ועיצוב, באוביקטים חדשים לגמרי שלא ראינו קודם לכן. כבר לא מספיק רק למחזר את הקיים: האוביקטים החדשים שאחנו מייצרים צריכים לקבל חיים חדשים לגמרי, והם תמיד יהיו שילוב של כמה דברים ביחד – שילוב אוביקטים קטנים שיוצרים אויבקט חדש אחד, חיבורים מיוחדים, לפעמים ביד, לפעמים בתהליכים כימיים, צבעים מוזרים, צורות, שימוש חוזר של מוצרים ישנים שהתבלו. הם מקבלים חיים שניים באמצעות המצאה מחדש, לעיתים גרוטסקית״.

Shino Takeda. צילום: Shino Takeda

Shino Takeda. צילום: Shino Takeda

Studio Floris Wubben. צילום: יח״צ

Studio Floris Wubben. צילום: באדיבות Floris Wubben

אדלקורט, ילידת 1950, היא אחת מחזאי הטרנדים המשפיעים ביותר העולם, בתחומי האופנה, הטקסטיל והלייף-סטייל, שהפכה את חיזוי הטרנדים למקצוע. היא נולדה בהולנד וחיה כיום בפריז, מרצה בינלאומית לעיצוב, אוצרת תערוכות עיצוב ברחבי העולם וזוכה בהכרה מתמשכת על עבודתה ועל ההשראה שהיא מספקת ליוצרים בתחומים שונים. במשך עשר שנים היא עמדה בראש האקדמיה לעיצוב באיינדהובן והפכה אותה לאחת האקדמיות לעיצוב המובילות והמשפיעות בעולם. מגזין Time הכתיר אותה בעבר כאחת מ-25 האנשים המשפיעים בעולם בתחום האופנה והמגזין Icon כאחת מ-30 האנשים המשפיעים ביותר בתחום העיצוב.

אדלקורט, שמשתפת פעולה עם אבן קיסר בשנים האחרונות, הרצתה בפני פורום העיצוב של אבן קיסר במלון אלמא, וסקרה את הטרנדים שנזכה לראות בשנים הקרובות בעולם העיצוב. בעזרת המטבח האישי שלה היא הדגימה כמה מהטרנדים העכשווים בתחום: יחידות אכסון עצמאיות, מטבחים שהופכים יותר ויותר ל״מעבדות״, עם הרבה משטחי עבודה וללא ארונות עיליים. ״הכל אופקי, בקו אחד, זה לא מרגיש כמו מטבח, וזה נראה כמו כל חדר אחר במובן מסויים״. ביטוי למגמות שהיא הציגה אפשר למצוא גם במשטחים של אבן קיסר, שבשנים האחרונות מותחת את גבולות החומר ומציעה דגמים שמתאפיינים בנימים ועורקים שנוצרו בהשראת אלמנטים טבעיים ואבנים טבעיות כמו אבן הכלכתה ואבן הסטאטואריו; או בדגמי הבטון שמעניקים פרשנות לטרנד התעשייתי שזוכה לשימוש רב בעולם העיצוב בשנים האחרונות.

בשנת 2010 אצרה אדלקורט במוזיאון העיצוב חולון את התערוכה פוסט פוסיל, שהציגה איך העיצוב העכשווי מושפע דווקא מאסתטיקה פרה-היסטורית, מחומרים אורגניים ומתהליכים פואטיים שמקורם בעבר. לפי אדלקורט, מגמה זו תמשיך גם בשנים הקרובות: אובייקטים שמשקפים מגמות חדשות האופייניות למאה ה-21 ומציגים מגוון רחב של חומרים טבעיים ובני קיימא כמו עץ, עור, עיסה, סיבים, אדמה ואש, לצד שימוש בכלים ובטכניקות פשוטות המורות על אורח חיים צנוע ומרוסן.

Harvest, שבוע העיצוב איינדוהבן, 2016. צילום: Diana Scherer

Harvest של Diana Scherer, שבוע העיצוב איינדוהבן, 2016. צילום: Diana Scherer

Atelier NL, שבוע העיצוב איינדהובן, 2016. צילום: יובל סער

Atelier NL, שבוע העיצוב איינדהובן, 2016. צילום: יובל סער

התחושה הטבעית, החזרה לעבר והדגש על טקטיליות יבואו לידי ביטוי גם בעולם הטקסטיל, שימשיך לתפוס מקום דומיננטי בשנים הקרובות, כחלק מההשפעה של ״מה שמגיע מכדור הארץ, מהמחצבים, מהאדמה. הדבר יבוא לידי ביטוי בצורות אורגניות, גם במטבחים וגם בפריטי ריהוט ונוי. מבחינה צבעונית יהיה אפשר לראות טקסטילים ואוביקטים צהובים, כתומים וירוקים, בצבעים ׳אכילים׳ שהמקור שלהם ממזון, לצד צבעוניות עזה משולבת בצבעי פסטל, עם מעברי צבע לא צפויים.

״נמשיך לראות שימוש נרחב בעץ, בין אם כצורך פשוט ופרגמטי לאכסון, ובין אם כמצע לדימויים ופטרנים אורגניים, או כחומר פיסולי ליצירת רהיטים דקורטיביים עם טקסטורות מחוספסות יותר. בנוסף נראה יותר ויותר שילוב בין חומרים כמו קרמיקה וזכוכית, עץ, בטון, מלט, נייר ומתכת, גם בחדרי אמבטיה ומטבחים, מה שמאפשר עיצובים סולידיים עם טונים שונים של צבעים, שמתאימים גם לריצוף, חיפוי, פנים וחוץ, בשילובים שונים של מהוקצע וגס, מלאכותי ואורגני, חם וקר, ישן וחדש, מבריק ומר, כהה ובהיר.

״בסופו של דבר העבר והעתיד יתמזגו באופן מושלם״, מסכמת אדלקורט. ״מעצבים חושבים מחדש את הכלים שלנו: חלקם נראים כאילו הם לקוחים מעבר פרימיטיבי, ויקינגי, תוך שימוש בחומרים מנוגדים שמתמזגים, וחלקם עשויים משילוב של חומרים יקרים עם זולים, מיקס מוזר של הי-טק ולואו-טק, מאד אמנותי, אבל הכל מנומק. זה מבט ארכיאולוגי שמביט על העבר כדי להבין את העתיד, חוזר לעבר כדי לעזור לשרוד את השינויים היום״.

Bertjan Pot ל-Nike, שבוע העיצוב מילאנו, 2016. צילום: יובל סער

Bertjan Pot ל-Nike, שבוע העיצוב מילאנו, 2016. צילום: יובל סער

גופי תאורה של Pieke Bergmans, מתוך התערוכה Dream Out Loud. צילום: יובל סער

גופי תאורה של Pieke Bergmans, מתוך התערוכה Dream Out Loud. צילום: יובל סער

תגובות